איך לריב יפה

לדעת לריב כדי להצליח במבחן האהבה. ציור: מרטין הולט

מאת שרית פרקול

אתמול התחילה בערוץ 2 סדרה ישראלית חדשה ומומלצת, "מבחן האהבה". המטרה היא לנבא אם סיפור האהבה של היום יהפוך לגירושים של מחר. האמצעים – הצמדת אלקטרודות, צילום והקלטה של אינטראקציה בין זוגות. המריבה בין הזוגות מוצגת בווידאו, תוך כדי הוספת מדדים כמו לחץ דם, דופק והזעה, המעידים על רמות כעס, חרדה וכדומה. ממש מאיר עיניים.

אחד האינדיקטורים החשובים להישרדות זוגית הוא סקס טוב, שיכול לגרום למערכת יחסים להימשך הרבה מעבר למה שמגיע לה (וגם ההפך נכון – סקס גרוע, או בלתי מספיק, יכול להיות גורם מכריע בפירוק החבילה). אבל הדרך הזוגית לנהל ויכוחים ומריבות היא, על פי מחקרים שונים, לא פחות חשובה. ההורים שלי, לדעתי, לא יודעים לריב נכון, ולא פלא שכמעט כל מריבה שלהם מסתיימת בברוגז, או בבכי, או בנתק מוחלט. זאת הדוגמה שיש לי, אבל אני מנסה בכל הכוח ללמד את עצמי לריב אחרת.

 

בספרה המומלץ מאוד "פרויקט האושר" כותבת על כך גרטשן רובין:

 

"סגנון המריבות הוא מרכיב חשוב בשמירה על חיי נישואים בריאים. על פי מחקרו של גוטמן, שנקרא 'מעבדת האהבה', חשוב יותר *איך* בני הזוג רבים מאשר *כמה* הם רבים. על פי המחקר, זוגות שיודעים לריב מתמודדים עם בעיה אחת בכל פעם, במקום לשקוע בוויכוחים שמעלים אל פני השטח כל עוול שעשו זה לזה מאז פגישתם הראשונה. הזוגות האלה מתווכחים ברוגע, במקום להתפרץ – ונמנעים מלהשליך זה על זה פצצות כגון 'את אף פעם לא…' או 'אתה תמיד…'. הם יודעים איך לסיים ויכוחים, ולא ממשיכים בהם שעות. הם עושים 'נסיונות לתיקון' במילים או במעשים שמונעים את החרפת רגשות הכעס. הם יודעים לזהות גורמי מתח אחרים שמשפיעים על בני זוגם".

 

בפרק אחר, על הורות, כותבת גרטשן משהו שחוויתי אותו עם הבן שלי, והוא נכון כנראה גם לגבי בן זוג ולגבי יחסים בכלל: 

 

"עלינו להכיר במציאות של רגשות הזולת. במילים אחרות, לא להתכחש לרגשות כמו כעס, רוגז, פחד או הסתייגות; במקום זאת יש לבטא במילים את רגשות הזולת ואת נקודת המבט שלו. נשמע פשוט, נכון? ובכן, לא. נוכחתי לדעת עד כמה אני נוהגת להכחיש את ביטויי הרגש של ילדיי רק כשניסיתי להפסיק לעשות זאת. פעמים רבות אמרתי משפטים כגון 'לא, את לא פוחדת מליצנים'…. 'את לא רעבה, עכשיו אכלת'. ככל שזה יישמע מטורף, גיליתי שעצם החזרה על מה שהילדה שלי אומרת כדי להראות לה שאני מבינה את נקודת המבט שלה, די בה להשכין  שקט".

 

למעשה, יש סוג של אנשים  – זה מיוחס בדרך כלל לנשים, אבל יש גם גברים כאלה – שיחפרו ויחפרו, עד שתנוח דעתם שהצד השני אכן הבין מה שביקשו לומר. שיקוף כזה של דברי האחר נראה לי דרך מצוינת כדי לגרום לאנשים כאלה (כולל אני) להיות מרוצים מכך שהצד השני הבין, ואז אפשר סופסוף להפסיק לחפור ולעבור הלאה.

 

בפרק הראשון של הסדרה ראינו זוג אחד, שבאמצע ויכוח מר פתאום הושיטו יד זה לזה ונתנו נשיקה. המדדים הגופניים הראו על רגיעה. זוג אחר השתמש בהומור כדי לפרוק את המתח. אצל הזוג השלישי לא התקיימו נסיונות כאלה – היא פשוט המשיכה לנאום ולחפור, הוא המשיך להתגונן, כשמדדי החרדה שלו הולכים וגוברים.

 

אתמול כתב לי מישהו בתגובות שעדיף להתמקד בשימור הזוגיות ולא באיך לגמור את זה יפה. אני לגמרי מסכימה!

 

 פייסבוק של פרקוליתון – על אהבה ועל יחסים