כשהייתי כתבת האינטרנט של מעריב, בראשית ימי הרשת העברית, אהבתי לנסות לנסח ולקושש כל מיני כללים להתנהגות במרחב הממוחשב. אחת הכתבות שפרסמתי ב-2002 נקראה "זה שעולה או זה שיורד", על נימוסים והליכות באינטרנט. הצעצוע הווירטואלי שהכי העסיק אותי באותה תקופה היה האודיגו, לכן פתחתי את הכתבה עם דוגמה של התנהגות אודיגואית.
עכשיו, כמובן, ואחרי הבולמוס של אתמול אני חייבת להודות בכך – הצעצוע הווירטואלי שלי, כמו של מיליוני אחרים בעולם, הוא פייסבוק. אני רשומה לפייסבוק כבר המון זמן, אבל לדעתי רק בזמן האחרון התחלתי ממש להתעניין בו. עד לא מזמן חששתי שאני מטרידה חברים תמימים בהצפה של פרסומים. זכרתי היטב את כלל מס' 4 בספרה של וירג'יניה שי "נטיקט". הכלל הזה אומר: "כבד את זמנו של הזולת ואת רוחב הפס שלו. האנשים עסוקים, ומחובתך לא להטריח אותם בהודעות ארכניות ובאימיילים כבדים". אתמול הסתבר לי שכל הסיכויים שהם בכלל לא רואים את הפרסומים שלי ברשימת החדשות ("פיד" שלהם).
המחשבות בנושא אתיקה של פייסבוק נבטו בי בעקבות ציטוט ידיעה משעשעת שמצא גל מור על אופנה חדשה בתחום הפלסטיקה העברית – אשך שלישי מסיליקון. בעקבות ההפנייה הלכתי לקרוא את הידיעה המקורית, באתר מאקו, וכבר עמדתי לשתף משם (share), כשפתאום עלה בדעתי שאם אעשה שיתוף ישיר, גל לא יקבל קרדיט על המציאה שלו. גם גל וגם עידו אמין אומרים שהם נוהגים לשתף דרך הלינק של החבר, כדי לתת קרדיט וכדי לחשוף את חבריהם לעוד מישהו ששווה להכיר.
אבל יש עוד שאלות שנותרו פתוחות.
- בעולם הבלוגים מקובל, שאם מישהו מגיב בבלוגך, אתה מגיב בבלוגו (אלא אם כן אתה סלבלוג סנוב). האם תגובה על סטטוס בפייסבוק צריכה לגרור הצצה בקירו של המגיב ותגובת נימוסית חוזרת?
- האם יש להגיב על תגובה לסטטוס שלך, או שניתן להסתפק במנוד ראש וירטואלי בדמות "לייק" לתגובה?
- האם זה מנומס להדביק לינק על קירו של הזולת, או שזה כמו גרפיטי בלתי רצוי?
- ומה לגבי המנהג הנלוז לתייג את הזולת בכל מיני תמונות מכוערות, או גרוע מכך – בפרסומת של מישהו?
הנה תזכורת, עשרת הדיברות להתנהגות ברשת, שחיברה וירג'יניה שי:
1. זכור את האדם. לפעמים, אנשים באינטרנט מתנהגים כמו על הכביש – בגסות. מקללים ומתנהגים כפראי אדם. כלל הזהב של הנטיקט – אלה אנשים אמיתיים שם. הייתם אומרים זאת למישהו בפניו?
2. אולי מפני שאנשים נוטים לשכוח שיש אדם בצד השני של המחשב, הם סבורים שיש רמה נמוכה יותר של מוסר ושל התנהגות אישית ברשת. כללי ההתנהגות אולי שונים באזורים מסוימים של המרחב הממוחשב, אבל עדיין יש לפעול לפי הכללים.
3. דע היכן אתה נמצא במרחב הממוחשב. גינוני הנימוס משתנים ממקום למקום. כשאתה נכנס למקום (פורום, צ'אט) חדש – הקדש זמן להכרת השטח ולקריאת ההודעות לפני שאתה תורם משלך.
4. כבד את זמנו של הזולת ואת רוחב הפס שלו. האנשים עסוקים, ומחובתך לא להטריח אותם בהודעות ארכניות ובאימיילים כבדים. (ואל תפיץ אגדות אורבניות ומכתבי שרשרת – ש.פ.).
5. נצל לטובה את האנונימיות. לא ישפטו אותך לפי צבע עורך, עיניך או שערך, גם לא לפי משקלך, גילך או בגדיך, אלא לפי איכות הכתיבה שלך. בדוק את הכתיב ואת הדקדוק. העדף שימוש במשחקי לשון ובמילים נרדפות במקום לכתוב מילים גסות.
6. שתף את האחרים בידע שלך. האינטרנט נוסד מפני שמדענים רצו לחלוק מידע. בהדרגה, כולנו הצטרפנו. זה כיף לחלוק בידע שלך. זו גם מסורת ותיקה של האינטרנט, שהופכת את העולם למקום טוב יותר.
7. עזור להרגיע את מלחמות השילהוב (flaming). גם זו אמנם מסורת ותיקה באינטרנט, אבל הנטיקט אוסר על הסתה והשתלחות מתלהמת באנשים.
8. כבד את פרטיות הזולת. כמו שלא היית חולם לחטט במגירות של עמיתיך, אל תקרא את הדואר האלקטרוני שלהם (ואל תשלח אימיילים בתפוצת נאט"ו עם שמות כל הנמענים גלויים; השתמש באופציית BCC בתוכנת הדואר – ש.פ.).
9. אל תנצל לרעה את כוחך. העובדה שיש לך יותר סמכות מאשר לאחרים אינה נותנת לך זכות להתעלל בהם. למנהלי מערכות מחשבים אסור לקרוא אימייל פרטי של משתמשי המערכת (ולמנהלי ערוצים ופורומים אסור להתעלל בחברים ולהשליט את דעותיהם – ש.פ.).
10. סלח לאחרים על שגיאותיהם. העובדה שנימוסיך ללא דופי אינה נותנת לך היתר לתקן מישהו אחר. אם החלטת לבשר למישהו על טעותו – עדיף לעשות זאת בפרטיות האימייל, כדי לא להלבין את פניו ברבים. ממש כמו שזה חוק טבע שהערות מלגלגות על שגיאות כתיב כוללות שגיאות כתיב בעצמן, כך הצבעה על עבירות נטיקט מהווה לעתים קרובות דוגמה לנימוסים גרועים.
http://www.facebook.com/perkoliton
הכל יחסים 