לינקים ולייקוקים – הליכות ונימוסים בימי פייסבוק

כשהייתי כתבת האינטרנט של מעריב, בראשית ימי הרשת העברית, אהבתי לנסות לנסח ולקושש כל מיני כללים להתנהגות במרחב הממוחשב. אחת הכתבות שפרסמתי ב-2002 נקראה "זה שעולה או זה שיורד", על נימוסים והליכות באינטרנט. הצעצוע הווירטואלי שהכי העסיק אותי באותה תקופה היה האודיגו, לכן פתחתי את הכתבה עם דוגמה של התנהגות אודיגואית.

עכשיו, כמובן, ואחרי הבולמוס של אתמול אני חייבת להודות בכך – הצעצוע הווירטואלי שלי, כמו של מיליוני אחרים בעולם, הוא פייסבוק. אני רשומה לפייסבוק כבר המון זמן, אבל לדעתי רק בזמן האחרון התחלתי ממש להתעניין בו. עד לא מזמן חששתי שאני מטרידה חברים תמימים בהצפה של פרסומים. זכרתי היטב את כלל מס' 4 בספרה של וירג'יניה שי "נטיקט". הכלל הזה אומר:  "כבד את זמנו של הזולת ואת רוחב הפס שלו. האנשים עסוקים, ומחובתך לא להטריח אותם בהודעות ארכניות ובאימיילים כבדים". אתמול הסתבר לי שכל הסיכויים שהם בכלל לא רואים את הפרסומים שלי ברשימת החדשות ("פיד" שלהם).

המחשבות בנושא אתיקה של פייסבוק נבטו בי בעקבות ציטוט ידיעה משעשעת שמצא גל מור על אופנה חדשה בתחום הפלסטיקה העברית – אשך שלישי מסיליקון. בעקבות ההפנייה הלכתי לקרוא את הידיעה המקורית, באתר מאקו, וכבר עמדתי לשתף משם (share), כשפתאום עלה בדעתי שאם אעשה שיתוף ישיר, גל לא יקבל קרדיט על המציאה שלו. גם גל וגם עידו אמין אומרים שהם נוהגים לשתף דרך הלינק של החבר, כדי לתת קרדיט וכדי לחשוף את חבריהם לעוד מישהו ששווה להכיר.

אבל יש עוד שאלות שנותרו פתוחות.

• בעולם הבלוגים מקובל, שאם מישהו מגיב בבלוגך, אתה מגיב בבלוגו (אלא אם כן אתה סלבלוג סנוב). האם תגובה על סטטוס בפייסבוק צריכה לגרור הצצה בקירו של המגיב ותגובת נימוסית חוזרת?
• האם יש להגיב על תגובה לסטטוס שלך, או שניתן להסתפק במנוד ראש וירטואלי בדמות "לייק" לתגובה?
• האם זה מנומס להדביק לינק על קירו של הזולת, או שזה כמו גרפיטי בלתי רצוי?
• ומה לגבי המנהג הנלוז לתייג את הזולת בכל מיני תמונות מכוערות, או גרוע מכך – בפרסומת של מישהו?

הנה תזכורת, עשרת הדיברות להתנהגות ברשת, שחיברה וירג'יניה שי:

1. זכור את האדם. לפעמים, אנשים באינטרנט מתנהגים כמו על הכביש – בגסות. מקללים ומתנהגים כפראי אדם. כלל הזהב של הנטיקט – אלה אנשים אמיתיים שם. הייתם אומרים זאת למישהו בפניו?

2. אולי מפני שאנשים נוטים לשכוח שיש אדם בצד השני של המחשב, הם סבורים שיש רמה נמוכה יותר של מוסר ושל התנהגות אישית ברשת. כללי ההתנהגות אולי שונים באזורים מסוימים של המרחב הממוחשב, אבל עדיין יש לפעול לפי הכללים.

3. דע היכן אתה נמצא במרחב הממוחשב. גינוני הנימוס משתנים ממקום למקום. כשאתה נכנס למקום (פורום, צ'אט) חדש – הקדש זמן להכרת השטח ולקריאת ההודעות לפני שאתה תורם משלך.

4. כבד את זמנו של הזולת ואת רוחב הפס שלו. האנשים עסוקים, ומחובתך לא להטריח אותם בהודעות ארכניות ובאימיילים כבדים. (ואל תפיץ אגדות אורבניות ומכתבי שרשרת – ש.פ.).

5. נצל לטובה את האנונימיות. לא ישפטו אותך לפי צבע עורך, עיניך או שערך, גם לא לפי משקלך, גילך או בגדיך, אלא לפי איכות הכתיבה שלך. בדוק את הכתיב ואת הדקדוק. העדף שימוש במשחקי לשון ובמילים נרדפות במקום לכתוב מילים גסות.

6. שתף את האחרים בידע שלך. האינטרנט נוסד מפני שמדענים רצו לחלוק מידע. בהדרגה, כולנו הצטרפנו. זה כיף לחלוק בידע שלך. זו גם מסורת ותיקה של האינטרנט, שהופכת את העולם למקום טוב יותר.

7. עזור להרגיע את מלחמות השילהוב (flaming). גם זו אמנם מסורת ותיקה באינטרנט, אבל הנטיקט אוסר על הסתה והשתלחות מתלהמת באנשים.

8. כבד את פרטיות הזולת. כמו שלא היית חולם לחטט במגירות של עמיתיך, אל תקרא את הדואר האלקטרוני שלהם (ואל תשלח אימיילים בתפוצת נאט"ו עם שמות כל הנמענים גלויים; השתמש באופציית BCC בתוכנת הדואר – ש.פ.).

9. אל תנצל לרעה את כוחך. העובדה שיש לך יותר סמכות מאשר לאחרים אינה נותנת לך זכות להתעלל בהם. למנהלי מערכות מחשבים אסור לקרוא אימייל פרטי של משתמשי המערכת (ולמנהלי ערוצים ופורומים אסור להתעלל בחברים ולהשליט את דעותיהם – ש.פ.).

10. סלח לאחרים על שגיאותיהם. העובדה שנימוסיך ללא דופי אינה נותנת לך היתר לתקן מישהו אחר. אם החלטת לבשר למישהו על טעותו – עדיף לעשות זאת בפרטיות האימייל, כדי לא להלבין את פניו ברבים. ממש כמו שזה חוק טבע שהערות מלגלגות על שגיאות כתיב כוללות שגיאות כתיב בעצמן, כך הצבעה על עבירות נטיקט מהווה לעתים קרובות דוגמה לנימוסים גרועים.

לכתבה המלאה: מדריך נימוסים והליכות לאזרח האינטרנט

http://www.facebook.com/perkoliton

אל תקראי לו "מותק" – סקס לוהט עדיף בהרבה

ברגע שתיכנעי למנהג לקרוא לבעלך בכינויים סכריניים, את מתחילה לגזול את הסקסיות מהיחסים שלך איתו, מזהירות המחברות של ספר הדרכה חדש. את הופכת אותו למעין דובון פרווה חמוד. "מותק" יביא לך שוקו חם, אבל מותק לא ישכב איתך

מאת שרית פרקול

לא אחת שאלתי את עצמי למה בסדרות טלוויזיה פופולריות על זוגות נשואים, הגברים תמיד צריכים להתחנן לסקס. הנשים נראות כאילו הן שומרות את זה בתור פרס על התנהגות טובה, וממהרות לשלול את הבונוס הזה עם כל ויכוח על רחיצת הכלים או הורדת הזבל. למשל, אשתו של ריימונד כל כך מרעיבה אותו מינית, שאם היא כבר מסכימה לתת לו מתישהו נשיקה צרפתית – הוא לא יודע את נפשו מרוב אושר. האם זה באמת שיקוף של המציאות, או שזה נובע מכך שרוב התסריטאים הם גברים? ואם זה שיקוף של המציאות, איך ולמה מגיעים ממצב של חרמנות הדדית בלתי פוסקת למצב של יובש כמעט טוטאלי?

אולי זה בגלל ה"מותק".

העצה המסקרנת "הפסיקי לקרוא לו מותק – והתחילי לעשות סקס" מתנוססת ככותרת של ספר הדרכה חדש, המנסה לעזור לנשים להילחם בשיגרה ולהציל את נישואיהן משעמום, ואולי גם מבגידה ומפרידה. שני האימאג'ים המתנוססים על כריכת הספר – נעלי בית ורגליים סקסיות חשופות – מסמלים יפה את שני הקצוות האלה, בין הנוחיות של הפנטופלעך לבין התשוקה בין הסדינים.

מחברות הספר, מגי אראנה וג'וליאן דייויס, התבססו על שנים של יחסים ונסיון חיים ועל עצות שנידבו מאות נשים עם ראש פתוח, ולפעמים גם בני הזוג שלהן. המטרה היתה לבדוק מה מחבל בכימיה המינית של זוגות ולהעניק לקוראים פתרונות שימושיים כיצד להצית מחדש אש במערכת היחסים. הספר אמור לצאת לאור באנגלית בחודש הבא, וגנבתי כמה הצצות ראשונות כדי להעביר גם לקוראיי היקרים את הבשורה.

לדברי המחברות, "בין אם את במערכת יחסים של חצי שנה, שש שנים או 25 שנה, הדרך לעמעם את התשוקה היא במקרים רבים אותה דרך". בניגוד למה שנשים רבות עשויות לחשוב, לקרוא לגבר שלך "מותק", "מתוק", "חומד" או כל כינוי סכריני אחר, הוא רק ההתחלה של משעול פתלתל בדרך לשיממון.

"זוכרים כשהייתם צעירים וכל מה שחשבתם עליו בהקשר של החבר/ה החדש/ה היה מתי תעשו סקס? הייתם מתכננים את זה, חולמים על זה, ופחות או יותר עושים הכל כדי להשיג את זה. הייתם מוכנים ומזומנים, נכון? אז מה קרה עם זה? מה חולל את השינוי? עכשיו, כשאתם לא צריכים להתגנב כדי למצוא פינה מבודדת בתיכון כדי להתמזמז, או לחכות בשקיקה למסיבה הבאה, מה לעזאזל קרה?" שואלות מחברות הספר בהקדמה. "אחרי הכל, אתם עדיין צעירים בלב, ועכשיו אתם יכולים לעשות את זה בלי הגבלה… ובכל זאת, אתם לא. וכשזה מגיע לנקודה בה אתם שואלים זה את זה 'כדאי לעשות סקס או לראות עוד שידור חוזר של סיינפלד?' אתם יודעים שהגיע הזמן לחפש כמה תשובות, לפני שכל החלקים המיניים שלכם פשוט מתכווצים ונעלמים".

מגי אראנה אומרת: "שמתי לב שחיי המין שלי התחילו להיעלם כשבן זוגי ואני התחלנו להשתמש בשמות חיבה ולדבר זה עם זה בשפת תינוקות". המילה מותק מסוכנת מאוד, היא אומרת, מפני שהיא מובילה להרגלים רעים אחרים.

לדברי השתיים, גם אם היחסים שלכם נהדרים, התקשורת טובה, אתם מרבים לישון "כפיות" ומחשיבים זה את זה לחברים הכי טובים, ויש ביניכם שותפות טובה מאוד, אתם צריכים לשאול את עצמכם – האם יש לנו גם סקס נהדר? "והכוונה היא לסקס הלוהט, הקדחתני, כשאתם מביטים זה לזה בעיניים ורוצים לקרוע זה לזה את הבגדים. סקס מהסוג בו אתם לא יכולים אפילו לחכות עד שתגיעו לחדר השינה, אז אתם עושים את זה על המדרגות. סקס מהסוג שגורם לך להיות רטובה מרוב ציפיה".

זה מגיע למצב בו יש שתי אפשרויות: התנזרות או בגידה. אבל כמובן, זה לא צריך להיות ככה. "הדבר העצוב שקורה ביחסים נטולי סקס הוא, שאחד מבני הזוג בסופו של דבר יבגוד", כותבות אראנה ודייויס. "לא עם מישהו שבהכרח טוב יותר מהפרטנר/ית הנוכחי/ת", אלא עם מישהו או מישהי שהיחסים איתם הם כמו שהיו ביניכם פעם, כשרק הכרתם.

ג'וליאן דייויס היא דוגמנית, זמרת, מוזיקאית ושחקנית. תפקיד מנדי קוראן, אותו גילמה בסרטו של סטנלי קובריק "עיניים עצומות לרווחה" – סרט שחוקר את הדינמיקה בין התשוקה לבין נאמנות מינית – נתן לה השראה לכתיבת הספר. היא עצמה נשואה באושר כבר שנים רבות. שותפתה לכתיבת הספר, מגי אראנה, היא סופרת ומוזיקאית רוק בעברה וסוכנת נדל"ן בהווה, בזוגיות ארוכת טווח ומאושרת. שתיהן מתגוררות בלוס אנג'לס, אחרי תקופות בלונדון.

"הכינוי הכי אינטימי שהחבר שלי יכול לקרוא לי הוא השם שלי"

ולמה הן נטפלו דווקא למילה התמימה "מותק"? מה כל כך רע ב"מותק"? ובכן, הן מצטטות, למשל, את שרי, בת 30, שאומרת: "בשבילי, הכינוי הכי אינטימי שהחבר שלי יכול לקרוא לי הוא השם שלי". הן מציינות ש"מותק" זה סתמי, "מותק" קוראים לילדים. "כשאתם קוראים זה לזה 'מותק', חלק קטן מהזהות שלכם נשחק", הן כותבות. "זה מציב אתכם במקום א-מיני במשך כל היום. ואז, בערב, או בכל זמן אחר שהרגע המיני עשוי לצוץ, קשה מאוד להיחלץ מהאווירה של ה'מותק' הזה" ולעבור למוד סקסי.

"ברגע שתיכנעי למנהג לקרוא לבעלך 'מותק', את מתחילה לגזול את הסקסיות מהיחסים שלך איתו", הן מזהירות. בלי כוונה, את הופכת אותו למעין דובון פרווה חמוד. "מותק" יביא לך שוקו חם, אבל 'מותק' לא יעשה איתך סקס".

האם אי אפשר גם וגם? אפשר, הן אומרות. "גם אם זה יישמע לכן בהתחלה רשמי מדי, קראי לבעלך בשמו הפרטי והתעקשי על כך שהוא יקרא לך בשמך. מיד תבחיני בהבדל דק בכימיה ביניכם, משני חברים מתכרבלים בכפיות לשני יצורים מיניים שעשויים להיות ממש חרמנים זה לזה".

דייויס ואראנה גם מציעות לנסות לחשוב שוב על בן הזוג כמו שחשבתן עליו בהתחלה, לפני שהתחיל להיות לכם נוח מדי וגלשתם להרגלים רעים. כך תוכלו ליהנות שוב מהחידוש ומהריגוש. אה, וגם לא לקרוא לסקס עצמו בשמות חיבה ילדותיים כמו "קוצ'י מוצ'י" – זה לא סקסי בכלל.

Stop Calling Him Honey and Start Having Sex – by Maggie Arana and Julienne Davis

• התפרסם בראשונה בערוץ יחסים של ynet

http://www.facebook.com/perkoliton

פייסבוק הוא תפריט טעימות אנושי

חבר הציע לי לבקר במקום שנקרא "טעימות", שם שומעים הרצאות בכל מיני נושאים. אמרתי לו שאני מעדיפה טעימות וירטואליות. טועמת דברים דרך האינטרנט וערוץ המדע בטלוויזיה, ואם משהו טעים לי – כמו ספר או תחום ידע מסוים – אני מעבירה אותו למציאות שלי.
ועוד לפני שגמרתי לכתוב את המשפט הזה, עלה בדעתי שכך אני עושה גם עם אנשים מאז האינטרנט. "טועמת" אותם דרך הרשת, ואם הם טעימים לי, הם נכנסים לחיים שלי גם פיזית.
כך הגעתי להגדרה שאני ממש אוהבת ומקווה שאני הראשונה שחשבתי עליה: פייסבוק הוא תפריט טעימות אנושי.

Facebook is a human Smörgåsbord

אדם שמתמסר לפייסבוק בלי פחד יכול לחשוף שם אהבות ושנאות שלו, דעות, תחביבים, מוזיקה ויצירות אמנות החביבות עליו, כשרונות כמו צילום או כתיבה, וכמובן – אמור לי מיהם חבריך ואומר לך מי אתה. כן, אפילו בפייסבוק, בו חבר הוא לרוב לא ממש חבר, אפשר לראות עם מי אתה יותר מתחבר לפי ההתכתבויות ההדדיות על הקירות.
עוד לא הגעתי לשלב שמישהו מפייסבוק יצא מהמחשב ונכנס לי הביתה, או אפילו ישב איתי לקפה בבזל, אבל אני לא פוסלת את האפשרות הזאת.

Facebook is a human Smorgasbord